החלטה בתיק ע"ע 21695-06-12

1.      לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל- אביב יפו מיום 23.4.12 (השופטת שרה מאירי ונציגי הציבור מר אלכס לוין ומר דוד אפלבוים; ק"ג 34168-10-10).

רקע וכללי

2.      בבית הדין האזורי התבררה תביעתה של המשיבה, הפועלת כקופת גמל, כנגד המבקשת, המעסיקה עובדים אשר מבוטחים אצל המשיבה. עניינה של התביעה הוא , תשלום הפרמיות ממשכורתם של המבוטחים אשר התחייבו כתוצאה מהסכם שנערך בין הצדדים ולא שולמו. המשיבהחזרהבהמהתביעה ומכיוון שהצדדיםלאהגיעולהסכמה בדבר שכרהטרחהוההוצאות, הושארה שאלה זו להכרעת בית הדין לאחר הגשת סיכומי הצדדים בעניין.

ביום 23.4.12 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי המורה כיהמבקשתתשלם למשיבהסךשל1,500 ש"חבגיןהוצאות משפט  וסךשל1,500 ש"חבגיןשכרטרחת עורךדין. ביום 6.5.12 הגישה המבקשת בקשה להנמקת פסק הדין בה ציינה כיככל הנראה נפלה שגגה בפסק הדין מאחר שכלל לא היה חוב של המבקשת למשיבה וביום 7.5.12 נדחתה הבקשה.

3.      ביום 12.6.12 הגישה המבקשת הבקשה דנא להארכת המועד להגשת ערעור בה טענה כי בא כוחה ניסתה להגיש הערעור באמצעות מערכת 'נט המשפט' אולם בשל תקלה במערכת לא עלה בידה לעשות כן. עוד ציינה ב"כ המבקשת כי שליח שנשלח מטעמה לבית הדין ניסה להגיש הערעור במזכירות בית הדין ונענה כי המועד להגשת הערעור חלף. בנוסף, ציינה המבקשת כי יש בסיכויי הערעור, אשר צורף לבקשה, כדי להאריך המועד להגשתו.

4.      המשיבה טענה כי הבקשה אינה מגלה כל "טעם מיוחד" להארכת המועד וכן כי סיכויי הערעור קלושים עת הערעור מכוון כנגד פסיקת ההוצאות, פסיקה אשר אין ערכאת הערעור מתערבת בה.

דיון והכרעה

5.      המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן: " התקנות") אשר קובעת:

"המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד שונה להגשת ערעור.

משהומצא פסק הדין למבקשת ביום 7.5.12, הרי שהמועד האחרון להגשת הערעור הינו ביום  6.6.12 ומשהוגש ביום 12.6.12 הרי שהוגש שלא במועד.

בהתאם לתקנה 125 לתקנות, לבית הדין סמכות להאריך מועדים, בהתקיים "טעם מיוחד":

  "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות? לעניין זה, נקבע:

"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא" .

לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם:

"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".

6.      מהותו של הטעם המיוחד הינו באי צפיותו ובחוסר שליטת בעלי הדין בהתרחשותו. במקרה דנן, לא ציין המבקש כל "טעם מיוחד" זולת טענה לתקלה במערכת 'נט המשפט'

לעניין טענה זו, נאמר כי לא הובאו אסמכתאות לה בדמות תצהיר או אישור מוקד התמיכה בדבר התקלה או למצער בדבר פניית ב"כ המבקשת לשירותי התמיכה. מעבר לכך, אף במידה והיה עולה בידה של ב"כ המבקשת להגיש הערעור ביום בו ניסתה לעשות כן (7.6.12) - הרי שעדיין היתה עומדת בפנינו בקשה זו שהוגשה באיחור שכן יום זה, הינו לאחר המועד הקבוע להגשת הערעור.

אשר על כן, לא מצאנו בתקלה שנטענה "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת הערעור.